מיניאטורת דיוקן אנגלית מעודנת מן התקופה הג'ורג'יאנית המאוחרת, המתוארכת על פי כתובת היסטורית בגבה לשנת 1794, המתארת גברת צעירה בעלת תווי פנים עדינים, שיער חום־כהה ומתולתל והבעת פנים שלווה ונעימה. היצירה בוצעה בצבעי מים על מצע טבעי, ומתאפיינת בעבודת מכחול מוקפדת, במעברי צבע רכים ובטיפול עדין בתווי הפנים, בתסרוקת ובפרטי הלבוש. המיניאטורה משובצת במסגרת תליון אובלית מזהב, בגוון זהב ורוד, ובגבה משולבים זכוכית כחולה עמוקה, עבודת שיער אנושי קלועה ותווית ישנה בכתב יד. תיאור הדיוקן הגברת מתוארת בחצי גוף, כשכתפיה מופנות מעט הצדה ופניה פונות לעבר הצופה. פניה בעלות מבנה אובלי עדין, עיניה בגוון חום־אפרפר, גבותיה דקות ואפה ישר יחסית. שפתיה מעוצבות ברכות, לחייה סמוקות קלות והבעתה שלווה ומאופקת, עם רמז לחיוך קל. שערה הכהה, בגוון חום־ערמוני, מעוצב בתסרוקת גבוהה ומלאה יחסית, המורכבת מתלתלים קטנים וצפופים סביב המצח וצדי הראש. בחלקו העליון של הראש נראות קווצות מסולסלות היוצרות נפח, ואילו בצדי הפנים משתלשלים תלתלים קצרים ורכים. תסרוקת זו משקפת את אופנת הנשים בבריטניה בשלהי המאה ה־18, בתקופה שבה החלו התסרוקות הגבוהות והמורכבות לפנות מקום לסגנונות טבעיים ורכים יותר. היא לבושה בשמלה לבנה ובהירה, בעלת שרוולים קצרים וקו מותניים גבוה יחסית, בהתאם למגמות האופנה שהתפתחו בשלהי המאה ה־18. החלק העליון של השמלה מתאפיין בקפלי בד אנכיים וצפופים, היוצרים מרקם עדין ומדגישים את אופיו הקליל של האריג. סביב צווארה מופיע צווארון רחב ומוגבה מבד לבן, המעוצב בשפע קפלים וסלסולים עדינים, היוצרים מסגרת דקורטיבית סביב פניה. הצווארון הלבן הוא אחד המאפיינים הבולטים של הדיוקן, והאמן הקדיש תשומת לב מיוחדת לתיאור הקפלים, הצללים והמרקם של הבד. הרקע בגוונים עמוקים של כחול־אפור, ירקרק וחום מעושן מדגיש את פניה הבהירות של הגברת ואת השמלה הלבנה. הניגוד בין השיער הכהה, הלבוש הבהיר והרקע הכחלחל יוצר קומפוזיציה מאוזנת ומעניק לדיוקן תחושת עומק ונוכחות אישית. מסגרת זהב, זכוכית כחולה ועבודת השיער בגב המיניאטורה משובצת במסגרת תליון אובלית מזהב, בגוון זהב ורוד־חם. המסגרת בעלת שוליים רחבים וחלקים יחסית ומתלה מלבני בחלקה העליון, המאפשר את ענידת היצירה כתליון או את תלייתה לתצוגה. חזית המיניאטורה מוגנת בזכוכית. בגב המסגרת מופיעה רצועה רחבה של זכוכית כחולה עמוקה, בעלת ברק עדין, המוקפת בשוליים מתכתיים בגוון זהב ורוד. במרכז הגב משולב תא אובלי קטן, המוקף במסגרת זהב ומוגן בזכוכית שקופה. בתוך התא נראית עבודת שיער אנושי קלועה בגוון חום־בהיר, המסודרת בדגם גאומטרי צפוף של קווצות שיער מצטלבות. על גבי עבודת השיער מונחת תווית נייר ישנה, הנושאת כתובת בכתב יד. השילוב בין הזכוכית הכחולה לבין עבודת השיער והתווית ההיסטורית מעניק לתליון אופי אישי ומשפחתי מיוחד. עבודות שיער מסוג זה היו נפוצות בתכשיטי דיוקן ובמזכרות אישיות בתקופה הג'ורג'יאנית, ושימשו לשמירת קווצות שיער של בני משפחה, בני זוג ואנשים אהובים. בחלק מן המקרים נוצרו תכשיטים אלה כמזכרות אהבה או קשר משפחתי, ובמקרים אחרים שימשו להנצחת נפטרים. התווית ההיסטורית – התאריך 1794 אחד המאפיינים המעניינים של המיניאטורה הוא תווית הנייר הישנה המונחת במרכז עבודת השיער בגב. על התווית מופיעות מספר שורות בכתב יד, שחלקן דהוי וקשה לפענוח. על פי התיאור המקורי, ניתן לזהות בכתובת את התאריך 1794, ואילו יתר פרטי הכתובת, לרבות שם אפשרי של הדמות המתוארת, אינם ברורים בשלב זה. ייתכן שהתווית כוללת מידע על זהותה של הגברת, על קשריה המשפחתיים או על תולדות הבעלות של היצירה. התאריך 1794 מתאים באופן כללי למאפייני הלבוש והתסרוקת של הדמות. עצם קיומה של תווית היסטורית, בשילוב עבודת השיער המקורית לכאורה, מעניק למיניאטורה עניין מחקרי נוסף. הרקע ההיסטורי – תכשיטי דיוקן ועבודות שיער בתקופה הג'ורג'יאנית במהלך המחצית השנייה של המאה ה־18 התפתחה בבריטניה מסורת עשירה של שילוב דיוקנאות מיניאטוריים בתכשיטים אישיים. מיניאטורות מסוג זה נענדו כתליונים, שובצו בסיכות או נשמרו במסגרות קטנות, ולעיתים שולבו בגבן קווצות שיער של האדם המתואר או של בן משפחה קרוב. השיער נשזר בדגמים גאומטריים, נקלע לצמות זעירות או סודר בקומפוזיציות דקורטיביות, ולעיתים שולב עם אמייל, זכוכית צבעונית או עיטורי מתכת. השימוש בזכוכית כחולה עמוקה ובמסגרות זהב היה נפוץ בתכשיטים בעלי משמעות אישית ורגשית. צבע כחול עשוי היה לשמש כרקע דקורטיבי המבליט את עבודת השיער, ולעיתים נקשר בהקשרים סמליים של נאמנות וזיכרון, אם כי אין הכרח לייחס משמעות סמלית מוגדרת לכל פריט. המיניאטורה שלפנינו משקפת מסורת זו באמצעות השילוב בין דיוקן אישי בחזית לבין עבודת שיער ותווית היסטורית בגב. הרקע האמנותי – ציורי מיניאטורות באנגליה בסביבות 1794 בשלהי המאה ה־18 הייתה בריטניה אחד המרכזים החשובים באירופה לציורי דיוקן מיניאטוריים. מיניאטורות דיוקן היו מבוקשות בקרב בני האצולה, אנשי החברה הגבוהה והמעמדות המבוססים, ושימשו מזכרות אישיות, מתנות בין בני זוג ותכשיטים שנועדו לשמר את דמותם של בני משפחה ואנשים אהובים. בין ציירי המיניאטורות הבולטים שפעלו בתקופה זו נמנו Richard Cosway (1742–1821), George Engleheart (1750–1829), John Smart (1741–1811) ו־Andrew Plimer (1763–1837). אמנים אלה תרמו להתפתחות מסורת ציור שהתאפיינה בטיפול מדויק בתווי הפנים, במעברי צבע עדינים וביכולת להעניק לדמות נוכחות אישית גם בפורמט קטן במיוחד. בשנות ה־1790 החלה האופנה הנאו־קלאסית להשפיע במידה גוברת על לבוש הנשים בבריטניה, עם העדפה לבדים בהירים וקלים, לשמלות בעלות קווי מותניים גבוהים ולתסרוקות בעלות מראה טבעי יותר. המיניאטורה שלפנינו משקפת חלק ממאפיינים אלה, במיוחד בשמלה הלבנה, בתסרוקת המתולתלת ובצבעוניות המעודנת של הדיוקן. חשיבותה האמנותית והאספנית המיניאטורה מתאפיינת באיכות ציור נאה, בטיפול עדין בתווי הפנים ובתיאור מוקפד של התסרוקת והלבוש. הצווארון הלבן המוגבה, השיער המתולתל והרקע הכחלחל מעניקים לדיוקן אופי אישי ומובהק. השילוב בין הדיוקן האיכותי, מסגרת התליון מזהב, הזכוכית הכחולה ועבודת השיער הקלועה בגב מעניק ליצירה עניין אמנותי, היסטורי ואספני. התווית ההיסטורית הנושאת את התאריך 1794 מוסיפה ממד מחקרי ומאפשרת אפשרות לבירור נוסף של זהות הגברת ותולדות הבעלות של הפריט. תאריך: בסביבות 1794 תקופה: ג'ורג'יאנית מאוחרת ארץ מוצא: אנגליה, על פי הסגנון סוגה: מיניאטורת דיוקן אישה, חצי גוף טכניקה: צבעי מים על מצע טבעי מידות חיצוניות, כולל המתלה: גובה כ־10.8 ס"מ מסגרת: תליון אובלי מזהב, בגוון זהב ורוד חזית: מוגנת בזכוכית גב: זכוכית כחולה עמוקה ותא אובלי המכיל עבודת שיער אנושי קלועה כתובת: תווית נייר ישנה בכתב יד, הנושאת את התאריך 1794; יתר הפרטים אינם מפוענחים בוודאות **מקור: אוסף פרטי**
מכירה 02: מיניאטורות דיוקן ותכשיטי זיכרון נדירים מהמאות ה־18 וה־19 — מליס עתיקות ואמנות